<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן צ"ה</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
ואם עבר ומלח בכלי שאינו מנוקב אם לא שהה שם כשיעור מליחה הבשר מותר שעדין הוא טרוד לפלוט ולא בלע אבל הכלי אסור. ואם שהה שיעור מליחה הבשר גם כן אסור שחוזר ובולע. אך אם יש חתיכות הרבה רואין מה שנשקע בדם בשולי הכלי והוא אסור אבל כל מה שלא נשקע שם ולא נגע מותר. וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל שכל מה שנכנס בתוך הציר והדם שבתוך הכלי אסור והשאר מותר וכן נמי כתב הר"י מקורביל ז"ל דדם אינו מפעפע למעלה לפיכך אם חתיכה טבולה בציר מקצתה ומקצתה מחוץ לציר אינו אוסר אלא מה שבתוך הציר ואפי' אם יש במה שבתוך [הציר] שומן אינו אוסר השאר לפי שאין לאסור מטעם חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא היכא שעקר האיסור יכול להתפשט והגיה עליו הר"ף ז"ל ומ"מ המולח בכלי שאינו מנוקב כל הבשר אסור אפילו מה שחוץ לציר ואפילו אין בו שומן וכן עשה מעשה הר"ת ז"ל בתרנגולת אחת שנמלחה בכלי שאינו מנוקב אע"פ שלא שהתה שיעור מליחה אסרה כלה. ומיהו יש רוצים להתירה על ידי שחותכין ומשליכין מה בתוך הציר כמו גבי חתיכה שנפלה מקצתה תוך הציר אך לא מצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש דלא דמו התם מיירי שנמלחה תחלת החתיכה בכלי מנוקב כמשפט דפלטה כל דמה לכן כשנפלה מקצתה בציר מה שבחוץ לציר מותר כיון דדם אינו מפעפע למעלה אבל כשנמלחה תחלה בכלי שאינו מנוקב אז ודאי דין הוא דמתסרא כלה אף מה שהוא חוץ לציר ולאו משום בליעת ציר שיצא ממנה דלא בלעה מה (שבתוך) [שהוא חוץ] הציר כדפרישית [ד]דם אינו מפעפע למעלה אלא משום דם עצמה שלא יצא עדין ומתסרא כלה דאף כי לא שהתה שם כדי מליחה מ"מ לא יצא ממנה כל דמה כיון שאינו בכלי מנוקב וכן דעת ר"ת ורבי שמואל (מא'נורא) [מאיבר"א] וה"ר אברהם משנטויישא ז"ל. ואם תאמר מה בכך אם לא יצא כל דמה [הא] אמרי' דדם האיברים שלא פירש מותר [וי"ל] היינו דוקא כשלא פירש ממקומו [אבל הכא שנמלח בכלי שאינו מנוקב מיד פירש הדם ויוצא ממקום למקום] על ידי המלח למקום אחר מהחתיכה ולא יצא לחוץ כי לא היתה בכלי מנוקב ולכך מתסרא כולה כיון שיצא ממקום למקום בחתיכה עצמה חשבינן ליה דם האיברים שפירש ואסור עכ"ל הר"ף ז"ל. וה"ר אברהם מפונטוייא כתב טעם אחר לפי שאין אנו בקיאין כמה שיעור שהיה בכלי שאינו מנוקב אסרינן ליה כשהושמה מיד ע"כ.
ואם מלח אדם בשר במעט מלח כגון לצלי בכלי שאינו מנוקב כתב הראב"ד ז"ל דסגי בהדחה בין לבשר בין לכלי ובלבד שלא ישהה שם יותר מכדי מליחת הצלי שאם שהה איפשר שבמליחה מועטת יכול למלוח חתיכה גדולה כל צרכה ומה שהמלח מרובה תמלח בשעה אחת מלח מועטת בשתי שעות ע"כ.
<h2>דף קיב.</h2>
ובשר ששהה ג' ימים מעת לעת שלא נמלח כתב הרמנ"ע שאין דמה יוצא על ידי מלח אלא על ידי בשול כך תמצא בתשובת הגאונים אבל לצלי אומר אני שהוא מותר דדם האיברים שלא פירש מותר ואם יוצא על ידי האש נורא שאיב ליה ע"כ. ומותר למלוח עופות ובשר יחד. ואם נמלח בשר על גבי בשר תפל כתב ר"ת ז"ל שאפילו נמלח בכלי מנוקב התפל אסור שאינו טרוד לפלוט והבעל התרומה ז"ל (בסי' ס"ט) כתב שיש לו תקנה במליחה יפה בפני עצמו שהמלח מפליט מה שבלע כשם שמפליט דם עצמו וכן דעת הר"ח והרשב"א ז"ל. ויש חולקין על זה שאין לסמוך שיוציא המלח הדם שבלע אע"פ שסומכין שיוציא דם לעצמו כי אם ישאר מדם עצמו כלום אין לחוש לו משום דהוי דם האיברים דלא מיתסר כי לא פירש אבל מה שנבלע מן החוץ שכבר פירש ודאי אסור ויש לחוש שמא לא יפליטנו יפה המלח ומה שישאר ממנו ישאר באיסורו וזו חומרא יתירא היא. ויש מי שהורה גם כן שאם מלחו בשר על גבי בשר שכבר נמלח והודח ובלע דם חתיכה זו שמלחו עליו חוזר הוא ומולחו דכבולעו כך פולטו וכמו שפולט על ידי מלח דם של עצמו כך פולט דם שבא לו ממקום אחר. והרשב"א ז"ל כתב ואין זה נכון בעיני והביא ראיה מדגים שמלחן עם עופות [שאסורין] ואלו היה להם היתר במליחה היה מלמד להם ההתר ע"כ.
